פסק-דין בתיק ת"א 4426-06

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין דמי שימוש ראויים, שווי מקרקעין ושווי עצי זית שנעקרו מן המקרקעין מושא הדיון.

התובע הינו בנו של המנוח מוחמד עלי טאהא ז"ל (להלן - המנוח). המנוח היה הבעלים והמחזיק יחד עם אחרים במקרקעין הידועים כחלקה 1 בגוש 19608 מאדמות כפר כאבול (להלן - המקרקעין). חלקו של המנוח במקרקעין עמד על 16/102 חלקים.

עוד בחייו הגיש המנוח תביעה כנגד הנתבעת, המועצה המקומית כאבול, לסילוק ידה מן המקרקעין שחלק מהם נתפס במסגרת עבודות שביצעה לסלילת כביש תוך הסגת גבול המקרקעין. לימים התביעה נמחקה ובמקומה הוגשה תביעה זהה על ידי בנו, התובע, וזאת עקב פטירת המנוח בתאריך 16/08/06.

התביעה המקורית של התובע היתה אף היא לסילוק יד הנתבעת מן המקרקעין, אלא שתביעה זו תוקנה ובמסגרת כתב התביעה המתוקן נזנח הסעד הנ"ל ובמקומו נתבעו סעדים כספיים לתשלום פיצויים, כאמור לעיל.

טענות התובע :

התובע טוען כי, במהלך שנת 2000 ביצעה הנתבעת עבודות הרחבה וסלילה של כביש הגובל במקרקעין תוך פלישה והסגת גבול לתחומי המקרקעין מצד דרום, מבלי לקבל הסכמה למהלך זה. לא זו אף זאת, המנוח התנגד בחייו לכל הסגת גבול ואף טרח לשוחח בעניין זה עם עובדי הנתבעת, אשר הבטיחו לו עפ"י הנטען, כי כל זכויותיו תשמרנה וכי המצב יוחזר לקדמותו.

לטענת התובע, הנתבעת הסיגה את גבול המקרקעין שלא כדין. כך למשל מתברר, כי הנתבעת לא פעלה להפקעת שטח הפלישה טרם ביצוע העבודות, וכי ביצעה את העבודות בשטח מבלי שהיה בידיה היתר בניה. יתרה מכן, הנתבעת לא פעלה באפיק חלופי, ולא טרחה לקבל את הסכמת המנוח לביצוע העבודות בתוך שטח המקרקעין.

כתוצאה מהעבודות שבוצעו מטעם הנתבעת נגזל מהמקרקעין שטח בגודל של 1170 מ"ר, לפי בדיקת מודד מטעם התובע (לעומת 1240 מ"ר לפי האמור בתצהיר מזכיר הנתבעת), ונעקרו 36 עצי זית. לפיכך טוען התובע, כי על הנתבעת לפצותו בגין דמי שימוש ראויים עבור השטח הנ"ל במשך 7 שנים, לפי חוות דעת שמאי מטעמו. כמו כן, על הנתבעת לשלם פיצוי המשקף את שווי המקרקעין שנגזלו לטובת הכביש, ופיצוי בגין 36 עצי זית.

טענות הנתבעת :

הנתבעת טוענת, כי התביעה דנן הוגשה בשנת 2006, כעבור יותר מ-7 שנים לאחר אשור תיקון תוכנית המתאר בשנת 1993, אשר ייעדה חלק מהמקרקעין לדרכים. יוצא אפוא כי התביעה התיישנה לפני שנים רבות.

עוד טוענת הנתבעת, כי המדובר הוא בכביש המשמש כעורק ראשי המחבר את כל החלק הצפוני של הכפר עם הכביש. מכל מקום, כביש זה נסלל במתכונתו הנוכחית בהסכמת כל בעלי החלקות הגובלות בו, ובכלל אלה גם המנוח אשר הביע הסכמה לכך ואף חתם - יחד עם בעלי זכויות אחרים במקרקעין - על מסמך המכונה 'זיכרון דברים' המתעד הסכמה זו עוד לפני ביצוע העבודות (להלן - זיכרון הדברים). לא זו אף זאת, בנו של המנוח, מר מוופק טאהא (להלן - מוופק), חתם אף הוא על זיכרון הדברים בתור נציג של אביו לצורך הפגישה אשר התקיימה עם אנשי הנתבעת.

בהתאם לכך טוענת הנתבעת, כי הליך קבלת ההסכמה של בעלי הזכויות במקרקעין ובעלי שאר החלקות הסמוכות, החליף למעשה את הליך ההפקעה.

באשר למעמדו של התובע טוענת הנתבעת, כי אם יחליט בית המשפט לקבל את התביעה כולה או חלקה, הרי שיש לפסוק לתובע רק חלק יחסי, כחלקו בירושת המנוח בלבד. על כל אלה הוסיפה הנתבעת, כי התביעה דנן הוגשה כתביעה אישית של התובע ולא כתביעת נציג של עיזבון המנוח, ומכאן שאין לו עילת תביעה לתשלום פיצוי בעד נזק שאירע בתקופה אשר קדמה לפטירת המנוח.

הנתבעת הגישה חוות דעת של שמאי מטעמה, ובה חלקה על ממצאי חוות דעת השמאי של התובע.

דיון והכרעה :

לאחר הגשת תצהירים וחוות דעת שמאיות, הודיעו הצדדים על הסכמה דיונית לסיום התיק על יסוד המסמכים הקיימים בתיק ועל סמך סיכומים בכתב.

דיון בטענת ההתיישנות :

כזכור, הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, מאחר שחלק המקרקעין          יועד לדרך עפ"י תוכנית מתאר עוד בשנת 1975 ואושר סופית לאחר תיקונים בשנת 1993.

דין הטענה להידחות. עילת התביעה - המושתת על עשיית עושר ולא במשפט, ועילות שונות לפי פקודת הנזיקין וחוק המקרקעין, כגון: גזל והסגת גבול - נוצרה עם ביצוע עבודות ההרחבה והסלילה של הכביש, ואלה בוצעו בשנת 2000.